הערב באולפן שישי בחדשות 12 התחילו לדבר קצת ברצינות על התרחיש של בחירות לכנסת ה-24 בספטמבר. אם אכן יתממש התרחיש הזה, חזה עמית סגל שבגלל הקורונה יאלצו לבצע מספר שינויים, כמו למשל הצבעה שנמשכת על פני כמה ימים כאשר בכל יום מצביעים אנשים עם שמות משפחה מסויימים (ביום הראשון א’-ד’, בשני ה’-י’ וכו’).

על פניו התרחיש הזה נשמע סביר לאור המצב ותחת ההנחה שהקורונה לא תיעלם עד ספטמבר. יהיה ניתן לשנות את חוק הבחירות בהוראת שעה, כפי שנעשה לפני הבחירות לכנסת ה-22 והבחירות לכנסת ה-23. יהיה קשה מאוד לשמור על מרחקים סבירים בין המצביעים ויווצרו התקהלויות רבות שיובילו להדבקות. הרצון להימנע מכך ברור, אבל אם הדרך היא הארכת הבחירות, מדובר באסון לוגיסטי ומכה אנושה לטוהר הבחירות.

החלק הקל ביותר הוא הלוגיסטיקה שאמורה לשמור על המצביעים וועדות הקלפי נקיות. כמו בקלפיות הקורונה בבחירות במרץ, כל מצביע יחטא ידיים וילבש כפפות לפני שיגש להצבעה. למזכיר יהיו כפפות רבות שאיתן יבדוק את תעודות הזהות ויחלק את המעטפות. יהיה אלכוג’ל בשפע כחלק מהערכה למזכיר. כל הפרוצדורה תיעשה בחדר הקלפי על מנת שהמזכיר יוכל לוודא שהמצביע עושה את כל הפעולות כמו שצריך ומשתמש בכפפות פעם אחת בדיוק ולא מזהם את הפתקים. עד פה זה לא אמור להיות מסובך במיוחד. החלק הקשה יהיה שמירת המרחק, והוא זה שמעלה כביכול את הדרישה למספר ימי הצבעה.

עם זאת, הרעיון הזה יוצר בעיות רבות בתחום טוהר הבחירות. ראשית, נשאלת השאלה מה עושים עם התיבה והציוד. האם יש להקים את הקלפי בכל יום מחדש? האם המזכיר יעבוד כמה ימים ברצף (בתמורה לשעות הצבעה קצרות יותר)? והחשוב מכל – איך שומרים על התיבה והפרוטוקולים? ספירה של הקולות בכל יום תהיה יחסית קצרה בגלל מספר המצביעים הקטן, אבל הדלפות ומניפולציות יהיו קלות יותר. ספירת כל הקולות יחד בתום היום האחרון תהיה סבירה יותר מהבחינה הזו, אבל תדרוש שמירה מיוחדת על התיבות מלאות המעטפות, כלומר לפחות שני אנשים לפחות שישגיחו על תיבה נעולה במשך 12 שעות. העברת התיבות בסוף כל יום למחסן מרכזי וספירה מרוכזת בסוף חותרת תחת העיקרון של מניעת ריכוז תקלות וספירה של כל הקולות בכנסת (בדומה למעטפות הכפולות) תארך שבוע נוסף מעבר לביצוע הבחירות עצמן.

בנוסף, הארכת זמן ההצבעה באופן כ”כ משמעותי נותנת אפשרות רבה יותר למניפולציות של יום הבחירות. כל צד יוכל לדווח שהצד השני מנצח והרעש התקשורתי יטביע את הסיכוי לחשיבה צלולה לפני ההצבעה. מעבר לכך, בבחירות בישראל לא ניתן להחליף בחירה. ברגע שהמעטפה נכנסה לתיבה, אי אפשר להחליף את הפתק. יכול בהחלט להיווצר מצב שבו ביום ההצבעה השלישי נחשף מידע שהיה משנה באופן משמעותי את הצבעתם של אנשי שני הימים הראשונים, כלומר עשרות אחוזים מהמצביעים.

הדרך שנראית לי הכי הגיונית לביצוע המשימה הזאת היא הגדלה משמעותית של מספר הקלפיות כך שלא תהיה קלפי עם יותר מ-200 מצביעים, כאשר המצביעים יתבקשו (אך לא יחויבו) להגיע בשעות שונות לאורך היום. חלוקה של 200 מצביעים על פני 900 דקות תאפשר לכל מצביע יותר מארבע דקות לכל הפרוצדורה, די והותר זמן לנקות ידיים, ללבוש כפפות ולבחור. זה לא יהיה נעים, זה יהיה מאוד יקר, אבל זה יציל אותנו מאסון פוטנציאלי של טוהר הבחירות.

אנחנו אמנם לא בתקופת בחירות ולא צפויה אחת כזאת בקרוב, אבל מסתבר שפרופ’ גבי ברבש, המומחה שמופיע כמעט כל יום בחדשות 12, נתן הופעת אורח קטנה יומיים לפני הבחירות, ב-15/9. לא מאמינים? מוזמנים לבדוק כאן (קצת לפני דקה 47).

נכון, הוא לא דיבר על הבחירות או וירוסים, אבל משעשע היום לראות אותו בתקופת אולפן הבחירות. נראה שעבר נצח מאז. מצד שני, גם מאז הבחירות לכנסת ה-23 נראה שעבר נצח, ועברו רק 32 ימים.

בעקבות הקמת הממשלה המסתמנת והמגפה שכבר פה הפעילות כאן אמורה לרדת כמעט לאפס, אבל מבטיח לנסות למצוא כמה נקודות אור משעשעות כאלה גם בימים קשים.

הבחירות נגמרו, הקולות נספרו והיום יוגשו התוצאות הסופיות לנשיא ריבלין. בסך הכל הצביעו 71.52% מבעלי זכות הבחירה. זהו אחוז ההצבעה הגבוה ביותר בשלישיית הבחירות האחרונה וגבוה במיוחד כשמתחשבים בכמעט מיליון ישראלים החיים בחו”ל ואינם יכולים להצביע בכל מקרה.

החלק המעניין בניתוח תוצאות הוא “מה היה אילו”. לא מדובר על מהלכים פוליטיים משמעותיים כאלה ואחרים (כמו למשל צירוף סתיו שפיר במקום אורלי לוי-אבקסיס או חיבור של עוצמה יהודית עם ימינה), אלא יותר טכניים, למשל שינויים בהסכמי העודפים.

הניתוח הראשון שאפשר לבצע הוא בדיקה מי בכלל הרוויח מהסכמי העודפים. הסכם עודפים הוא קשר טכני בין שתי רשימות מועמדים המאפשר להן להיחשב כרשימה אחת גדולה בשלב הראשון של חלוקת המנדטים העודפים. זה נותן להן עדיפות מבחינה מתמטית בקבלת מנדטים עודפים. נציג דוגמה בה M הוא המודד (מספר הקולות למנדט – מחושב על ידי חלוקת מספר הקולות המשתתפים בחלוקת המנדטים ב-120) וישנן שתי רשימות. אחת קיבלה 39 מנדטים בחלוקה הראשונית והשניה 7 מנדטים. אם לשתיהן חסרים 1000 קולות למנדט הבא, המודד של הרשימות בחלוקת העודפים יהיה:

מכאן אפשר לראות בקלות שבמקרה זה, לרשימה בת שבעת המנדטים יהיה מודד נמוך יותר מהרשימה בת 39 המנדטים (M-125 לעומת M-25) והרשימה הגדולה יותר תקבל את המנדט הנוסף. הסכמי העודפים מאפשרים לזוג רשימות להיות “רשימה גדולה” באופן מלאכותי וכך לנסות להשיג את המנדטים העודפים.

בבחירות האלה, מי שהרוויח מהסכמי העודפים היא כחול לבן שקיבלה את המנדט ה-33 על חשבון המנדט ה-37 של הליכוד. בבחירות בספטמבר הסכמי העודפים לא שינו דבר, בבחירות באפריל הסכמי העודפים נתנו ליהדות התורה את המנדט השמיני על חשבון המנדט ה-36 של הליכוד (המנדט הנ”ל עדיין נמצא בדיונים בבית המשפט מכיוון שדרושים כ-60 קולות להזזת המנדט הזה) וב-2015 המנדט העשירי של “כולנו” הגיע על חשבון המנדט ה-14 של הרשימה המשותפת בגלל הסכמי העודפים.

עניין נוסף שדובר בו רבות הוא היעדר הסכם העודפים לרשימה המשותפת ולישראל ביתנו. עם זאת, גם אם היו לשתי הרשימות הסכמי עודפים (הנחתי שההסכמים יהיו כחול לבן-ישראל ביתנו והעבודה-גשר-מרצ-הרשימה המשותפת, מסיבות ברורות) התוצאה לא היתה משתנה.

ולסיום, דובר רבות על עוצמה יהודית והשפעתה על גוש הימין. אם עוצמה יהודית היתה פורשת ומניחים שקולותיה היו הולכים כולם לאחת המפלגות בגוש הימין, מאזן המנדטים היה 59-54-7, כלומר מנדט אחד היה עובר מכחול לבן לימין (תלוי במפלגה שקיבלה את הקולות). ההבדל בין 58 ל-59 מנדטים בגוש הימין נראה כרגע גדול, אבל לא היה משנה את התמונה הגדולה.

הקלפיות נסגרו, רוב הקולות נספרו, אבל אנשי התקשורת קמו בבוקר עם חשק עז לתלונות על ועדת הבחירות המרכזית שמשחררת תוצאות לאט. עד הבחירות בספטמבר התוצאות היו מוזנות לאתר ועדת הבחירות מהר מאוד. באפריל חזרתי הביתה לאחר מסירת החומר בועדה האיזורית (נסיעה של פחות מחצי שעה) והתוצאות כבר היו באתר. אחרי הקונספירציות שפוזרו לכל כיוון לאחר הבחירות ההן, ועדת הבחירות המרכזית הקשיחה מאוד את תהליכי הבקרה על התוצאות.

לדברי מנכ”לית ועדת הבחירות, טעויות רבות באתר הועדה נבעו מהסטה. למשל, באפריל היו קולות רבים ביישובי יו”ש שהלכו למשותפת ומצביעים רבים לזהות שהתלוננו שהקול שלהם לא נספר. הסיבה היתה טעות הקלדה בועדת הקליטה. הקולטים נאלצו להקליד מהר (והיו המון רשימות), כך שנעשו טעויות רבות. בספטמבר הוכנס אמצעי זהירות חדש. לאחר הקלדת התוצאות, הקלדן צריך להקשיב להקראת התוצאות על ידי המחשב ולוודא אותן מול הפרוטוקול. רק אם ההקראה עברה בשלום אפשר לאשר את התוצאות באופן סופי. כך נמנעו טעויות רבות שעלו לועדת הבחירות באובדן אמון רב.

מעבר לאמצעי הזה, ישנה מערכת המחפשת שינויים קיצוניים מבחירות קודמות (מבחינת אחוזי הצבעה ומעבר בין גושים) באופן אוטומטי ומסמנת את הקלפיות הבעייתיות לבדיקה חוזרת. כל התהליכים האלה לוקחים זמן ומעכבים את התוצאות. אין קונספירציה ואין “טיפול מיוחד” לתוצאות. לכל קלפי רגילה ישנם לפחות שלושה אנשים שנכחו בזמן ספירת הקולות ורישום התוצאות הסופי. אפשר לבדוק בקלות את התוצאות באתר ולהתלונן אם יש בעיות. מעבר לכך, ספירת הקולות צולמה במחצית מהקלפיות, כך שיהיה קשה במיוחד לזייף שם.

בקלפי שבה ישבתי אתמול התוצאות הוזנו בדיוק כפי שספרנו אתמול, כך שאמינות התוצאות ברוב הקלפיות לא מדאיגה אותי.

המעטפות הכפולות יתחילו להיספר היום בערב וקלפיות הקורונה מיד לאחריהן, כאשר חברי הועדה הבכירים (ובראשם מנכ”לית הועדה) ישבו בועדות הספירה מכיוון שלא מצאו אף אחד שמוכן לגעת בהן. יש אנשים שמוכנים לסכן את גופם למען הדמוקרטיה.

עוד 12 שעות וקצת יפתחו הקלפיות. ההצבעה היא זכות גדולה שלא צריכה להיות מובנת מאליה, גם אם אנחנו נקראים לקלפיות בפעם השלישית השנה. למרבה הצער, רבים מוותרים עליה מכל מיני סיבות שונות ומשונות, רובן כוללות עצלות או חוסר איכפתיות (יש כמובן את המרותקים למיטה, אבל מדובר במספר אנשים קטן מאוד). אותם אנשים מוותרים על האפשרות שמאות מיליוני אנשים חולמים עליה – להשפיע על השלטון.

מאוד בקרוב, בשבע בערב, ניכנס לתקופת איסור התעמולה החמור שתימשך עד מחר בעשר בלילה. אין יותר ראיונות עם פוליטיקאים, אין פוליטיקאים באולפן וכל קשקשת הבחירות תעבור לפרשנים. המטרה היא שנוכל להגיע לקלפי בראש נקי, אבל זה כמובן לא יקרה. המפלגות ימשיכו להציף אותנו בסמסים וטלפונים ממש עד סגירת הקלפיות, וגם בבואנו לקלפי ניתקל בנציגים שינסו לשכנע אותנו. האם זה עוזר? יתכן מאוד. האם זה מציק? אין יותר מציק מזה.

בסופו של דבר, אחרי שיסגרו הקלפיות, הדבר החשוב באמת הוא שנאמין כולנו שהתוצאות משקפות את רצונם האמיתי של המצביעים. רוב האנשים לא חושבים על כך יותר מדי, אבל רבים מאמינים שהתוצאות לא אמינות. גם אני לא סומך במאה אחוז על סופרי הקולות ולכן אני מתכנן להיות אחד מהם מחר. עבודה בקלפי זו לדעתי אחת התרומות הגדולות ביותר לאחד התחומים החשובים בדמוקרטיה – ביצוע מדויק של הבחירות. אם גם אתם רוצים לוודא שכל קול נספר, פנו למפלגה החביבה עליכם ובקשו להיות משקיפים. נראה שאפילו קיים ארגון בשם “משמר הבחירות האזרחי” שמחלק כתבי מינוי למשקיפים (לא התנסתי בו, על אחריותכם בלבד). כך תוכלו להציץ מאחורי הקלעים של הבחירות וספירת הקולות ולוודא שבסופו של דבר, הבחירות לכנסת אמינות.

והכי חשוב, לכו להצביע!

אנחנו מתקרבים לסיום מערכת הבחירות עם הסקרים האחרונים המותרים לפי חוק (מותר לפרסם סקרים חדשים עד שבע בערב ביום שישי שלפני פתיחת הקלפיות. עריכה בעקבות מכתבו של השופט הנדל – עד 23:59). הסקר התורן הוא זה של דיירקט פולס בהנהלת שלמה פילבר. הוא נותן לגוש הימין 59 מנדטים, לגוש השמאל 55 ולליברמן 6. מאוד תואם את סקרי הטלוויזיה, אבל מתחבאות שם כמה פנינים שרומזות אולי שזה סקר מוטה או “מטעם”, גם אם לא באופן רשמי.

העניין הראשון הוא הפיל שבחדר – הקשר בין פילבר לנתניהו הוא לא סוד. רק עצם קיום הקשר הזה אמור להטיל צל כבד על כל סקר מנדטים שיוצא מהחברה הזאת, גם אם נעשה על ידי מיטב הסטטיסטיקאים. כאשר כל מנדט חשוב, אפשר “להנדס” תוצאות בצורה שתהיה לגיטימית סטטיסטית ולא תעורר חשד כי מנדטים חייבים להיות במספרים שלמים.

העניין השני קצת יותר עדין והוא התוצאה של עוצמה יהודית. בחוק קיים סף של 1% מהקולות הדרוש על מנת לקבל יחידה אחת של מימון מפלגות (שגדולה הפעם ב-30%). לבן גביר ברור כמו לכולם שהוא לא יתקרב לאחוז החסימה, אבל הכסף הזה די חשוב למפלגה עם בסיס תומכים קטן ובלי מושבים בכנסת. התוצאה המוצגת כאן, 0.96%, מדוייקת באופן מפתיע. בסקר השתתפו כ-3,000 אנשים, כלומר ארבע עשיריות האחוז האלה הן, במקרה הטוב, אדם אחד ובמקרה הפחות טוב מניפולציה של “דיוק יתר” (בדומה למחקרים הנותנים שגיאה ברמת דיוק הגבוהה מזו של מכשיר המדידה) שנועדה לאותת למצביעי הימין ולמצביעי עוצמה במיוחד שכדאי להם לוותר. לא ברור כל כך על סמך אילו הבטחות בן גביר יוכל לפרוש כרגע. אם יתמודד, יש לו סיכוי להגיע לאחוז אחד. אם לא, יוותר בוודאות על יחידת המימון הזו.

ולבסוף, נשאלת השאלה הגדולה: האם זה משנה? שמעון ריקלין, למשל, כבר חגג את העובדה שאם עוצמה יהודית תפרוש, לימין יהיו 61 מנדטים. ובכן, ריקלין טועה. המנדטים של הקולות שלא עברו את אחוז החסימה מתחלקים באופן פרופורציוני בין כל המפלגות והגושים, כלומר אם אחוז החסימה היה אפס, היו ככל הנראה 60 מנדטים לימין. זו בדיוק אותה תוצאה שהיתה מתקבלת אם עוצמה היתה פורשת וכל מצביעיה היו עוברים לגוש הימין. עם זאת, כמו שכבר הערכתי כאן והעריכו לפני, מצביעי עוצמה נוטים להיות מאוד אידיאולוגיים, כלומר פרישת עוצמה מהבחירות תגרום לחלקם להישאר בבית. יתכן שיגיעו מספיק בשביל 60 ויתכן שלא, אבל לפי הסקר הזה בלבד לא יתכנו 61 מנדטים לימין ללא מעבר של מנדט נוסף משמאל לימין.

אחרי ארבע מערכות בחירות, ועדת הבחירות המרכזית ויתרה סוף סוף על הסרטון “כוחו של קול” (שהחליף בתורו את יוגב המנג’ס). הוא התחיל כסרטון די מוצלח ב-2013 ולאט לאט הידרדר בגלל קריינות חוזרת ודי משעממת מ-2015 ועד ספטמבר האחרון. הסרטון החדש נקרא “הדרך אל הקלפי” והוא מראה את המידע הבסיסי הדרוש כדי להצביע: איך מגיעים, שעות פתיחה, אילו תעודות צריך והכי חשוב – איך מצביעים.

החלק שבו מסבירים איך מצביעים ועל סמך מה נפסלות מעטפות חשוב במיוחד. ישנם אנשים רבים שלא יודעים איך מצביעים (לא רק בני 18 שמצביעים בפעם הראשונה), או מחפשים להצביע לרשימה א’ וראש ממשלה מרשימה ב’ (נתקלתי בהם באופן אישי בעבודתי בקלפי). ההסבר של “מעטפה אחת, פתק אחד” אמור להיות קליט וברור ואת שלבי הממשלה אמורים ללמד בכלל בבתי הספר (עם זאת, אולי כדאי להוסיף גם את החלק הזה לסרטוני ההדרכה).

עם כל החשיבות של סרטון ההדרכה, ועדת הבחירות המרכזית עשתה טעות קריטית אחד: שיבצה אותו בסוף תשדירי התעמולה. לתשדירים האלה רייטינג נמוך מאוד וסרטון ההדרכה משודר בסופם, כמעט בחצות, אחרי שתמו תשדירי התעמולה ויש סיכוי גבוה שאנשים ינטשו את הטלוויזיה. כך נוצר מצב שהצופים היחידים הם המשוגעים לדבר, אלה שיכולים לדקלם את ההנחיות בסרטון מתוך שינה.

ועדת הבחירות צריכה לשדר את הסרטונים האלה לפני או תוך כדי מהדורות החדשות של שמונה, בדיוק כמו שישנן הדרכות בנוגע לפקחי טוהר הבחירות לפני מהדורות החדשות. אם כבר משקיעים בסרטוני הדרכה, כדאי שהם ידריכו אנשים.

הסטנדרטים בויינט, כך נראה, נמוכים למדי גם עבור פרופסורים לתקשורת. מסתבר שאין צורך להבין בפרטים הטכניים אלא רק “בתמונה הגדולה” וככה זה נראה. פרופ’ גדי וימן הצליח לטעות בכמה פרטים. ראשית, משך הזמן שמקבלת כל מפלגה (שבע דקות פלוס שתיים על כל מנדט בכנסת היוצאת) ובמשכם הכולל של השידורים (יש 65 דקות רק ביום הראשון והאחרון, לרוב זה חצי שעה).

יתכן מאוד שפרופ’ וימן הוא אחד הבודדים שצופה בתשדירים כל יום, אבל הצופים האחרים הם לא בהכרח חוקרי תקשורת אומללים, אלא גם בלוגרים בנושא הבחירות. זמני השידור אכן יקרים, אבל ההפקה של התשדירים לא יקרה מדי. המפלגות הגדולות משתמשות בסרטוני הוידאו שמופצים ברשתות החברתיות ובמפלגות הקטנות מושיבים את המועמדים על כיסא או מול עץ בפארק, מצלמים ועורכים בגסות.

נראה שאין חולק על כך שתשדירי הבחירות האלה מיותרים, אבל המחדל האמיתי של התשדירים האלה הוא מה שנמצא בסופם. אגע בזה בפוסט אחר.

ברוכים הבאים לאתר קלפיות! אחרי שנים שבהן אני מקבל חום מקריאת כתבות בתקשורת בנושאי הבחירות, החלטתי לכתוב קצת באופן עצמאי עם תיקונים ובדיקה עצמית של נתונים. מכיוון שאנחנו מתקרבים לבחירות לכנסת ה-23, נפתח את האתר עם חישוב קצר ומהיר – האם 300 אלף ליכודניקים שנשארו בבית בספטמבר גרמו להתרסקות גוש הימין לעומת הבחירות באפריל?

ראשית, בין אפריל לספטמבר עלה מספר המצביעים ביותר מ-127 אלף לעומת מספר בעלי זכות הבחירה שעלה ב-54 אלף בלבד. גם אם מניחים שכל מי שהגיע לגיל 18 בין אפריל לספטמבר יצא להצביע, עדיין יש יותר מ-70 אלף מצביעים ותיקים שנשארו בבית באפריל ויצאו בספטמבר. לא סביר שאין בהם מספר נכבד של ליכודניקים, הרי המפלגה קיבלה רבע מהקולות בארץ.

מעבר לסבירות של 300 אלף מצביעי ליכוד שנשארו בבית, נשאלת השאלה האם הם היו מונעים מאיתנו את הבחירות הקרובות? אם מוסיפים לתוצאות של הליכוד בבחירות בספטמבר עוד 300 אלף קולות, גוש הימין מגיע ל-59 מנדטים, כלומר היינו היום, ככל הנראה, באותו מצב. יותר מכך – אם עוצמה יהודית היתה פורשת וכל קולותיה היו עוברים לליכוד (גם זו הנחה מאוד מקלה. מדובר במצביעים מאוד אידיאולוגיים שאין להם בעיה להישאר בבית כענישה למפלגות אחרות), לגוש הימין היו 60 מנדטים, בדיוק כמו באפריל. בדומה לסיסמת 300 אלף המצביעים שלא באו, גם לסיסמה “בלי עוצמה יהודית אין ממשלה ימנית” אין אחיזה במציאות (היא נכונה עקרונית, אבל נכונה גם כשהופכים את התנאי).

להערכתי, מה שקרה בין אפריל לספטמבר הוא פיזורם של מצביעי זהות, כולנו וגשר לכל עבר. חיבורה של אורלי לוי לעבודה עזרה לגוש השמאל לשמור אצלו כמה קולות (בצורה סיבובית, כך שהקולות שנוספו בזכות אורלי לוי קוזזו עם אלה שהיא הבריחה לכיוון מרצ וכחול לבן). חלק ממצביעי זהות שנשארו בבית בעקבות הדיל של פייגלין ונתניהו ממילא לא היו מצביעים לליכוד (בין אם הוא ימני מדי עבורם ובין אם שמאלני מדי) ומשה כחלון, הגשר האמיתי בין השמאל לימין וזה שהביא לנתניהו את הניצחון ב-2015, התמוסס לתוך הליכוד.

כדי להגיע ל-61, גוש הימין (כלומר הליכוד, נראה שהאלקטורט של ימינה מוגבל מאוד) צריך להעביר אליו קולות חזרה מכחול לבן וליברמן. המצביעים שנשארים בבית ככל הנראה יצביעו למשותפת, ואותם כנראה הליכוד לא רוצה להמריץ לקלפיות.