הבחירות נגמרו, הקולות נספרו והתוצאות הסופיות הוגשו היום לנשיא הרצוג. ניתן להגיש ערעורי בחירות בשבועיים הקרובים, אבל ספק אם יהיה מי שירצה לעשות זאת. חלוקת המנדטים מאוד מובהקת והזזת מנדט בין מפלגות (כמיטב המסורת, מהליכוד ליהדות התורה) דורשת שינוי של מאות קולות. כעת אפשר לשבת ולנתח מה היה יכול להיות אחרת. מסתבר שהיה יכול להיות, בתנאים מאוד יחודיים.

ראשית, האם הסכמי העודפים שינו משהו? הפעם כן. בזכות הסכמי העודפים, הליכוד קיבלו את המנדט ה-32 על חשבון המנדט החמישי של העבודה. ההיערכות הקטסטרופלית בגוש מתנגדי נתניהו ונפילת מרצ ובל”ד עלו בהסכם העודפים עבודה-מרצ (ובכמה מנדטים של מרצ ובל”ד, כמובן). גם ללא הסכמי העודפים יש לגוש נתניהו יתרון מובהק, אבל ההסכמים וההיערכות בגוש עזרו מאוד.

האם הסכם בין חד”ש-תע”ל ורע”מ היה עוזר? תחת ההנחה שאף קול לא היה מתווסף או נגרע, התשובה היא לא. לעומת זאת, אם לא היה נחתם ההסכם בין יש עתיד למחנה הממלכתי, יהדות התורה היתה זוכה במנדט על חשבון יש עתיד. יצחק פינדרוס, המועמד במקום השמיני ברשימת יהדות התורה, תמיד כוסס ציפורניים בגלל הסכמי העודפים האלה.

מה היה מציל איכשהו את גוש מתנגדי נתניהו? צירוף של שני אירועים חשובים – הורדת אחוז החסימה ל-2% (או חלוקה טובה יותר של הקולות בין העבודה, מרצ, חד”ש-תע”ל ובל”ד כך שכולן יעברו) והסכם עודפים בין חד”ש-תע”ל ובל”ד. בלי ההסכם, גוש נתניהו יהיה על 61. עם ההסכם, הגוש יורד ל-60. חלוקה חכמה יותר של הסכמי העודפים כך שבגוש מתנגדי נתניהו כולם עוברים ולכולם יש הסכמי עודפים לא עוזרת מעבר לזה. הדיבורים על הורדת גוש נתניהו ל-59 מנדטים אינם אפשריים ללא עליה גדולה מאוד במספר הקולות.

ולבסוף, מה היה קורה אם לא היה אחוז חסימה כלל? בהנחה (הבעייתית מאוד) שתוצאות ההצבעה היו זהות לחלוטין, גוש נתניהו היה מקבל 61 מנדטים בזכותה של איילת שקד. היא דיברה בתשדירי התעמולה על כך שהיא תהיה המנדט ה-60 של ממשלת הימין, אבל לפי התוצאה כל מה שהיא יכלה לקוות לו זה להיות סיעת יחיד שתשלים לממשלת 61.

בעוד כמה שבועות ועדת הבחירות לכנסת ה-25 תסיים את תפקידה ובמקומה תתכנס ועדת הבחירות לכנסת ה-26, ככל הנראה בראשות נעם סולברג. נראה שהפעם היא תאריך ימים מעבר לארבע הוועדות שקדמו לה, ונותר רק לקוות שהפעם המפלגות לא ישלחו נציגים, בטח לא סגני יו”ר, שיפיצו שקרים על תפקוד הוועדה כהכנה להפסד אפשרי.

ביום חמישי בלילה נרשמה דרמה אחרי יומיים די משמימים של הגשת רשימות. הרשימה המשותפת החלקית (אחרי עזיבת רע”מ בבחירות לכנסת ה-24) התפרקה עוד יותר והתפצלה לחד”ש-תע”ל בנפרד ובל”ד בנפרד. מלבד האפשרות לשחרר את האות ד לחופשי (לפי הסקרים והביצועים בבחירות לכנסת ה-19, מצבה של בל”ד לבדה לא מזהיר), נעלמה כאן אחת הפרצות המוזרות ביותר שנפתחו בחוק הבחירות ומשום מה לא תוקנה עד עכשיו.

לבל”ד היסטוריה ארוכה של פלרטוט עם סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת הקובע מי לא יכול להשתתף בבחירות. בבחירות לכנסת ה-16 היועמ”ש אף תמך בפסילת הרשימה, אך בית המשפט העליון לא קיבל את עמדתו. השינוי הגדול הגיע ב-2014 עם העלאת אחוז החסימה. שינוי זה אילץ את המפלגות הערביות להתאחד ולהקים את הרשימה המשותפת. נגד הרשימה המשותפת הוגשו בקשות פסילה, אך עמדת היועמ”ש היתה שאין לפסול את הרשימה, בין היתר מכיוון שהחוק מאפשר רק את פסילת הרשימה כולה, אבל מטרות הרשימה לא נוגעות בסעיף 7א של עילות הפסילה.

כאן התגלתה תקלה רצינית בחוק הבחירות. מכיוון שניתן לפסול רק מועמד או רשימה שלמה, יכול להיווצר מצב שבו מפלגות על סף פסילה (או מעבר לו) “יתחבאו” בתוך רשימה גדולה יותר עם מפלגות שאין ספק בכשרותן ובכך המפלגות האלה “יכשירו” את המפלגה הבעייתית. מכיוון שקשה ומסורבל לנהל דיוני פסילה נגד כל המועמדים הריאליים ברשימה (ותמיד אפשר להתפטר עד שיכנס לכנסת נציג של המפלגה הבעייתית), החוק מעניק הגנה פוטנציאלית למפלגות שעוברות על סעיף 7א מפני פסילה.

גם בבחירות לכנסת ה-21 עניינה של בל”ד הגיע לבית המשפט העליון, הפעם כחלק מרשימת רע”מ-בל”ד. גם כאן היועמ”ש טען שיש בעיה בפסילת הרשימה כולה. שופטי העליון אמרו שאפשר לתת לכך משקל, אבל אין אפשרות להשתמש ברשימה המשותפת לכמה מפלגות כדי “להכשיר” מפלגות בעייתיות.

הגיע הזמן שהמחוקק יפתור את הלקונה הזאת אחת ולתמיד. תיקון לחוק הבחירות שיאפשר לפסול מפלגה מתוך רשימה (כלומר כל המועמדים מטעם מפלגה מסוימת לא יורשו להתמודד, אבל שאר המועמדים ברשימה ישארו) יאפשר להתמודד עם תופעות כאלה של “הכשרה” באמצעות רשימות משותפות. זה לא יהפוך את דיוני הפסילה בוועדת הבחירות ליותר רציניים (מדובר בהצגה עם תוצאה ידועה מראש), אבל יתן לבית המשפט העליון יותר כלים לפסול את מי שצריך מבלי לפגוע במפלגות המקיימות את החוק או לחכות שמפלגות בעייתיות יתמודדו לבד.

אתמול נחתם הסכם לפיו יש עתיד והמחנה הממלכתי יחתמו על הסכם עודפים לבחירות הקרובות. מיד התחילו הפרשנים לפרשן את המשמעויות הפוליטיות של ההסכם אבל, כמיטב המסורת, טעו בפרשנות המתמטית שלו. עמית סגל כתב שההסכם רע לגנץ כי המחנה הממלכתי צפויה להיות הרשימה הקטנה בהסכם. יהונתן ליס כתב שההסכם עלול להגדיל את כוחה של יש עתיד על חשבון המחנה הממלכתי. שתי הפרשנויות שגויות.

ראשית, קצת מתמטיקה. הסכם עודפים מאפשר לשתי רשימות להיחשב כרשימה אחת גדולה בחלוקת המנדטים העודפים ובכך לתת את יתרון הגודל שיכול להעביר אליהן מנדטים (למרות שלרוב יהיה מדובר באחד או אפס). עקב ההסכם, יכול להיות מצב בו מצביעים לרשימה א’, מגדילים את המודד של רשימות א’ ו-ב’ ביחד כך שהן מקבלות עוד מנדט, אבל בסופו של דבר רשימה ב’ מקבלת את המנדט הנוסף. כך קרה, למשל, בבחירות לכנסת ה-21 עם המנדט השמיני של יהדות התורה (שהפך לסאגה שהגיעה לבית המשפט). אם היו כ-70 קולות פחות לש”ס ויהדות התורה ביחד, המנדט היה הולך לליכוד. כך יוצא שמצביעי ש”ס בעצם הכניסו את המנדט השמיני של יהדות התורה.

מכאן נובעת לפעמים הפרשנות השגויה לפיה רשימה אחת מקבלת מנדט על חשבון שותפתה להסכם העודפים. העניין אינו אפשרי מתמטית מכיוון שמודדי הרשימות הבודדות יהיו זהים בין אם יש הסכם עודפים ובין אם אין כזה. לפי ההסכם שנחתם אתמול, יתכן שמצביעי המחנה הממלכתי יכניסו מנדט נוסף של יש עתיד (ויתכן גם להיפך, בהסתברות קצת יותר נמוכה). מה שלא יתכן כלל הוא שמצביעי המחנה הממלכתי יכניסו מנדט נוסף של יש עתיד שהיה הולך למחנה הממלכתי אם לא היה הסכם עודפים. המנדט הנוסף הזה יגיע על חשבון רשימה אחרת.

חוסר ההבנה הזה אצל המצביעים ואצל מי שאמורים לתווך להם את המציאות הוא תקלה ענקית של מערכת החינוך ושל ועדת הבחירות המרכזית. בידיהן האפשרות לתקן את העוול הזה. גם ככה כתבי ופרשני התקשורת מפיצים שטויות שהפוליטיקאים מאכילים אותם. אולי זרועותיה הרשמיות של מדינת ישראל יפעלו לתיקון.

אחרי כמה ימים של התאוששות מהלם הבחירות שנחת עלינו ועדת הבחירות התחילה לזוז. ראשית, פרסמו את לוח הזמנים לבחירות שנפגע קשות מחגי תשרי. לפני כמה ימים פרסמו גם את רשימת הקלפיות הראשונית. הצצה בקובץ האקסל מראה כמה נתונים מאוד מעניינים.

ראשית, נראה שיש איזור מסוים בנתניה שגדל מהר מאוד. איזור הקלפי הנ”ל רשום עם 1087 בוחרים, מעל המקסימום שאפשרי טכנית, אלף בוחרים. בנוסף, חוק הבחירות דורש פחות מ-800 מצביעים בכל קלפי מלבד במקרים מיוחדים, לכן יהיה עוד מספר רב של קלפיות שיפוצלו. יש ברשימה 77 קלפיות עם יותר מ-800 מצביעים רשומים, אבל רק אחת שאולי תהיה זכאית לחריג של סעיף 11 לחוק הבחירות לקלפי עם עד 900 בוחרים (רמת השופט, 801 מצביעים רשומים). כל שאר הקלפיות נמצאות בישובים גדולים יותר בעלי מספר רב של קלפיות, כך שניתן יהיה לפזר את המצביעים באופן יותר אחיד.

ההגבלה הטכנית על מספר הבוחרים מגיעה מאחד הטפסים שוועדת הקלפי ממלאת, טופס 1000. שמו של הטופס מגיע מאלף המשבצות שלו שבהן מסמנים חברי הוועדה (בכל מערכת בחירות מעבירים את התפקיד בין החברים, כנראה כהסקת מסקנות עקב תפקוד לקוי בכמה קלפיות) את הבוחרים. לכל בוחר בקלפי יש מספר סידורי (תוכלו למצוא את שלכם בהודעה לבוחר שאמורה להגיע באוקטובר) ואותו מסמנים לאחר ההצבעה. לאחר ספירת הקולות, טופס 1000 נארז עם כל חומרי הקלפי ומועבר לוועדה האזורית וממנה לוועדה המרכזית בכנסת. שם הטופס נסרק כדי לוודא שאותו בוחר לא הצביע גם במעטפה כפולה. התהליך הזה חוסך הרבה מאוד זמן, אבל, כידוע לנו, ספירת המעטפות הכפולות עדיין ארוכה מאוד.

למרות שטכנית אפשר להכניס עד אלף מצביעים בקלפי אחת, רוצים להימנע מכך. הסיבה העיקרית היא העומס הבלתי נסבל שיווצר על הקלפי אם יגיעו אליה אלף אנשים במהלך היום. הקלפיות בישראל פתוחות במשך 900 דקות בלבד והמחוקק רצה לדאוג לקצב מצביעים של קצת פחות ממצביע בדקה. לכן הגבילו את הקלפיות ל-800 מצביעים, שגם זה מספר גבוה מאוד (אם יהיו מאה אחוזי הצבעה, עובדי הקלפי ישארו שם די הרבה זמן כדי לספור).

בתחתית הרשימה נמצאות קלפיות קטנות (אפילו כאלה עם מצביע אחד) שיאוחדו עם גדולות מהן וכמה כאלה של ישובים קטנים שמכילות עשרות מצביעים. עובדי הקלפי בני המזל בקלפיות אלה יוכלו לסגור את העסק בשמונה בערב ולהגיע הביתה למדגמי הטלוויזיה (כמו בכל ישוב עם פחות מ-350 מצביעים רשומים). לצערם הם לא יוכלו ללכת הביתה מוקדם יותר, כי סעיף 72 לחוק הבחירות קובע שניתן לסגור קלפי לפני הזמן הרשמי אם הצביעו כל הזכאים. מכיוון שתמיד יש מישהו שלא מצביע או מצביע במקום מרוחק במעטפה כפולה (כי הוא עובד בבחירות או סטודנט שגר רחוק), הסעיף הזה לא מופעל ועובדי הקלפיות נשארים לשבת ולבהות בשעון מגיע לשמונה או עשר כשהם חסרי מעש.