הבחירות נגמרו, הקולות נספרו והתוצאות הסופיות הוגשו היום לנשיא הרצוג. ניתן להגיש ערעורי בחירות בשבועיים הקרובים, אבל ספק אם יהיה מי שירצה לעשות זאת. חלוקת המנדטים מאוד מובהקת והזזת מנדט בין מפלגות (כמיטב המסורת, מהליכוד ליהדות התורה) דורשת שינוי של מאות קולות. כעת אפשר לשבת ולנתח מה היה יכול להיות אחרת. מסתבר שהיה יכול להיות, בתנאים מאוד יחודיים.
ראשית, האם הסכמי העודפים שינו משהו? הפעם כן. בזכות הסכמי העודפים, הליכוד קיבלו את המנדט ה-32 על חשבון המנדט החמישי של העבודה. ההיערכות הקטסטרופלית בגוש מתנגדי נתניהו ונפילת מרצ ובל”ד עלו בהסכם העודפים עבודה-מרצ (ובכמה מנדטים של מרצ ובל”ד, כמובן). גם ללא הסכמי העודפים יש לגוש נתניהו יתרון מובהק, אבל ההסכמים וההיערכות בגוש עזרו מאוד.
האם הסכם בין חד”ש-תע”ל ורע”מ היה עוזר? תחת ההנחה שאף קול לא היה מתווסף או נגרע, התשובה היא לא. לעומת זאת, אם לא היה נחתם ההסכם בין יש עתיד למחנה הממלכתי, יהדות התורה היתה זוכה במנדט על חשבון יש עתיד. יצחק פינדרוס, המועמד במקום השמיני ברשימת יהדות התורה, תמיד כוסס ציפורניים בגלל הסכמי העודפים האלה.
מה היה מציל איכשהו את גוש מתנגדי נתניהו? צירוף של שני אירועים חשובים – הורדת אחוז החסימה ל-2% (או חלוקה טובה יותר של הקולות בין העבודה, מרצ, חד”ש-תע”ל ובל”ד כך שכולן יעברו) והסכם עודפים בין חד”ש-תע”ל ובל”ד. בלי ההסכם, גוש נתניהו יהיה על 61. עם ההסכם, הגוש יורד ל-60. חלוקה חכמה יותר של הסכמי העודפים כך שבגוש מתנגדי נתניהו כולם עוברים ולכולם יש הסכמי עודפים לא עוזרת מעבר לזה. הדיבורים על הורדת גוש נתניהו ל-59 מנדטים אינם אפשריים ללא עליה גדולה מאוד במספר הקולות.
ולבסוף, מה היה קורה אם לא היה אחוז חסימה כלל? בהנחה (הבעייתית מאוד) שתוצאות ההצבעה היו זהות לחלוטין, גוש נתניהו היה מקבל 61 מנדטים בזכותה של איילת שקד. היא דיברה בתשדירי התעמולה על כך שהיא תהיה המנדט ה-60 של ממשלת הימין, אבל לפי התוצאה כל מה שהיא יכלה לקוות לו זה להיות סיעת יחיד שתשלים לממשלת 61.
בעוד כמה שבועות ועדת הבחירות לכנסת ה-25 תסיים את תפקידה ובמקומה תתכנס ועדת הבחירות לכנסת ה-26, ככל הנראה בראשות נעם סולברג. נראה שהפעם היא תאריך ימים מעבר לארבע הוועדות שקדמו לה, ונותר רק לקוות שהפעם המפלגות לא ישלחו נציגים, בטח לא סגני יו”ר, שיפיצו שקרים על תפקוד הוועדה כהכנה להפסד אפשרי.