היום הודיע יאיר לפיד שהוא מוכן לעימות מול נתניהו. בתגובה לכך, מפלגת תקווה חדשה פרסמה הודעה על כך שהיא דורשת שכל עימות יכלול את כל המועמדים לראשות הממשלה, כולל גדעון סער ונפתלי בנט. במידת הצורך, כך נאמר, המפלגה תפנה לוועדת הבחירות המרכזית על מנת לאכוף זאת.
בחודשים האחרונים התקשורת מפמפמת ללא הפסקה את ריצתם של בנימין נתניהו, יאיר לפיד, גדעון סער ונפתלי בנט לראשות הממשלה. בכך היא מועלת בתפקידה ומשקרת לצופים על בסיס קבוע. הבחירות בישראל אינן לממשלה, אלא לכנסת. האותיות על פתקי ההצבעה מייצגות רשימת מועמדים ולא מועמד ספציפי. המערכת אמנם הפכה למאוד אישית בשנים האחרונות, אבל שיטת הבחירות היא עדיין כזו שבה בוחרים רשימת מועמדים ולא מועמד אחד.
לאחר הבחירות, קובע חוק יסוד: הממשלה שהנשיא יטיל על אחד מחברי הכנסת שיסכימו לכך את הרכבת הממשלה. לא חבר כנסת בראש רשימה, לא חבר כנסת שהצהיר על כך בתקשורת ולא חבר הכנסת עם מירב הממליצים. התנאי היחיד שנדרש מהנשיא לצורך הטלת המנדט הוא הסכמת חבר הכנסת. ההצהרות של המועמדים או לחילופין הכיתוב על פתקי ההצבעה לא משנה כלל. אם הנשיא יחליט להטיל את הרכבת הממשלה על יריב לוין (מקום חמישי ברשימת הליכוד) ולוין יסכים לכך, הוא יחזיק את המנדט להרכבת הממשלה.
מכאן, הדרישה של מפלגת תקווה חדשה חסרת ביסוס לחלוטין. לפי ההיגיון הזה, יש להזמין את כל המועמדים לכנסת מטעם כל הרשימות מכיוון שכולם מועמדים לראשות הממשלה. אם אכן תהיה עתירה לוועדת הבחירות, השופט פוגלמן אמור לזרוק אותה מכל המדרגות. אין שום אזכור בחוק לכותרת “מועמד לראשות הממשלה”. ניתן להגיד שהעימות הוא כמו ראיון גדול לשני העומדים בראשות הרשימות שעתידות להכניס את מירב הנציגים לכנסת הבאה. הגיע הזמן שהתקשורת תעשה את עבודתה ותבהיר לציבור את משמעות ההצהרות של מועמדים על ריצתם לראשות הממשלה – תואר עצמי חסר משמעות.