אתמול נחתם הסכם לפיו יש עתיד והמחנה הממלכתי יחתמו על הסכם עודפים לבחירות הקרובות. מיד התחילו הפרשנים לפרשן את המשמעויות הפוליטיות של ההסכם אבל, כמיטב המסורת, טעו בפרשנות המתמטית שלו. עמית סגל כתב שההסכם רע לגנץ כי המחנה הממלכתי צפויה להיות הרשימה הקטנה בהסכם. יהונתן ליס כתב שההסכם עלול להגדיל את כוחה של יש עתיד על חשבון המחנה הממלכתי. שתי הפרשנויות שגויות.

ראשית, קצת מתמטיקה. הסכם עודפים מאפשר לשתי רשימות להיחשב כרשימה אחת גדולה בחלוקת המנדטים העודפים ובכך לתת את יתרון הגודל שיכול להעביר אליהן מנדטים (למרות שלרוב יהיה מדובר באחד או אפס). עקב ההסכם, יכול להיות מצב בו מצביעים לרשימה א’, מגדילים את המודד של רשימות א’ ו-ב’ ביחד כך שהן מקבלות עוד מנדט, אבל בסופו של דבר רשימה ב’ מקבלת את המנדט הנוסף. כך קרה, למשל, בבחירות לכנסת ה-21 עם המנדט השמיני של יהדות התורה (שהפך לסאגה שהגיעה לבית המשפט). אם היו כ-70 קולות פחות לש”ס ויהדות התורה ביחד, המנדט היה הולך לליכוד. כך יוצא שמצביעי ש”ס בעצם הכניסו את המנדט השמיני של יהדות התורה.

מכאן נובעת לפעמים הפרשנות השגויה לפיה רשימה אחת מקבלת מנדט על חשבון שותפתה להסכם העודפים. העניין אינו אפשרי מתמטית מכיוון שמודדי הרשימות הבודדות יהיו זהים בין אם יש הסכם עודפים ובין אם אין כזה. לפי ההסכם שנחתם אתמול, יתכן שמצביעי המחנה הממלכתי יכניסו מנדט נוסף של יש עתיד (ויתכן גם להיפך, בהסתברות קצת יותר נמוכה). מה שלא יתכן כלל הוא שמצביעי המחנה הממלכתי יכניסו מנדט נוסף של יש עתיד שהיה הולך למחנה הממלכתי אם לא היה הסכם עודפים. המנדט הנוסף הזה יגיע על חשבון רשימה אחרת.

חוסר ההבנה הזה אצל המצביעים ואצל מי שאמורים לתווך להם את המציאות הוא תקלה ענקית של מערכת החינוך ושל ועדת הבחירות המרכזית. בידיהן האפשרות לתקן את העוול הזה. גם ככה כתבי ופרשני התקשורת מפיצים שטויות שהפוליטיקאים מאכילים אותם. אולי זרועותיה הרשמיות של מדינת ישראל יפעלו לתיקון.

אחרי הבחירות בשנה שעברה וגם ממש לפני יומיים עלתה הטענה נגד מתנגדי נתניהו לפיה על פתקי הליכוד היה כתוב “בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה” ולכן הוא מועמד הליכוד/הימין היחיד והחלפתו במועמד אחר מהליכוד היא זלזול ביותר ממיליון בוחרים. הטענה התחילה ברשתות החברתיות מצד תומכי ליכוד, אך בזמן האחרון התפשטה גם לתקשורת המיינסטרים (בועז ביסמוט בערוץ 12, סיון רהב-מאיר בידיעות אחרונות) ויש לתת על כך את הדעת.

הטענה על העלבת הבוחרים היא עצמה העלבת הבוחרים והפצת בורות בחוקי הבחירות. מסיבות היסטוריות, הבחירה בישראל נעשית על סמך אותיות. מטרת האותיות היא להוות סמל ברור ומובחן שכל אדם, גם כזה שאינו בקיא בעברית, יוכל לזהות ולבחור לפיו ברשימה בה הוא תומך. מי שעבד בקלפי המשרתת אוכלוסיה של עולים שמתקשים בעברית ודאי נתקל במצביעים שביקשו עזרה בזיהוי פתק כזה או אחר. בשלב הזה מפנים אותם אל רשימת הפתקים התלויה בכניסה לקלפי, שם מופיעים כינויי הרשימה בשפות נוספות מלבד עברית וערבית. אחרי הזיהוי, הבוחר יכול לבחור ברשימה אותה הוא רוצה לפי האותיות וגם לפי המיקום בכוורת (בהנחה שהפתקים סודרו כמו שצריך).

תפקיד הכינוי הוא לעזור לבוחרים להבין לאיזו רשימה הקול שלהם הולך (מכיוון שלאותיות אין משמעות משל עצמן והן רק סמל), אך בזה תם תפקידו. מעבר לכך, הוא חסר משמעות בפני עצמו. פתק שעליו כתוב אך ורק “הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו לראשות הממשלה” הוא פתק פסול, לעומת פתק שכתוב עליו מחל בלבד, שיהיה פתק כשר. בנוסף, אם על הפתק כתוב מחל ומתחת לאותיות כתוב “מפלגת העבודה בראשות מרב מיכאלי”, הפתק יהיה כשר והקול ילך לטובת הליכוד.

כאשר הבוחרים הטילו את קולם לקלפיות, אין חשיבות למה עבר בראשם או מה היה כתוב על הפתקים מלבד האותיות. ההצבעה לכנסת בישראל היא לרשימת מועמדים ולא לאדם. הטענה לפיה מיליון ומשהו מצביעי הליכוד הצביעו לנתניהו או הטענות כנגד רצון מתנגדיו להזזתו מהתפקיד הן הזלזול האמיתי במצביעי הליכוד, מכיוון שמתחבאת כאן טענה לפיה הם לא יודעים כיצד עובדת המערכת הפוליטית בישראל.

היום אישרה ועדת הבחירות המרכזית את תוצאות הבחירות לכנסת ה-24. מחר הן יוגשו לנשיא המדינה וביום שני הקרוב יתחילו הסיעות להמליץ על מועמד לראשות הממשלה אצל הנשיא. בזמן שכולם עסוקים בחישובים קואליציוניים, ביצעתי עבורכם כמה חישובים מעניינים על בסיס התוצאות. את התוצאות הרשמיות ניתן לראות באתר התוצאות של ועדת הבחירות ואת פירוט חלוקת המנדטים אפשר לראות בנספח לזכרון דברים על תוצאות הבחירות. את התוצאות שאביא כאן חישבתי בצורה דומה לזו שבזכרון הדברים עם השינויים המתחייבים.

ראשית, בחישוב שלי שמתי לב שהיינו קרובים מאוד להפעלת סעיף 81(ד)(2) לחוק הבחירות הקובע שאם בחלוקת המנדטים לשתי רשימות או יותר מודד זהה, תתקיים הגרלה שתקבע מי תקבל את המנדט. בזכרון הדברים ניתן לראות שהחל מהמודד השישי, לרשימות ל+פה ו-ב+ת המודד הוא 34,499. אם עוקבים אחרי המודדים בטבלה, אפשר להבין שעוד שני מנדטים עודפים היו גורמים לכך שזה יהיה המודד הגדול ביותר ולכן המנדט הזה היה מוכרע בהגרלה. זה מעולם לא קרה בבחירות לכנסת (היו מקרים ברשויות המקומיות) ואני בטוח שבוועדת הבחירות נשמו לרווחה כשראו שאין צורך בכך.

כאשר יפרסמו בעיתונים את המרוויחים והמפסידים מהסכמי העודפים, זכרו את זה: המרוויחה מהסכמי העודפים היא מרצ שקיבלה מנדט על חשבון הליכוד (אם לא היו הסכמי עודפים כלל). זו הפעם הראשונה שבה הסכמי העודפים מעבירים מנדט בין גושים מאז 2015, אז “כולנו” הרוויחה מנדט על חשבון הרשימה המשותפת.

בנוסף, לקראת הבחירות הותקף הסכם העודפים של ימינה ותקווה חדשה על כך שהוא עלול להעביר מנדט מגוש לגוש. ואכן, אם ההסכם לא היה קיים ושאר ההסכמים היו קיימים, הליכוד היתה מקבלת מנדט על חשבון תקווה חדשה.

לאחר הבחירות דיברו המון על 300 אלף ליכודניקים שנשארו בבית. כתבתי בעבר על התיאוריה הלא סבירה הזו, אבל אם אכן היו מגיעים 300 אלף ליכודניקים נוספים לקלפיות (ורק הם), מפלגת הליכוד היתה זוכה ל-36 מנדטים על חשבון הרשימה המשותפת, ש”ס, ישראל ביתנו, תקווה חדשה, מרצ וכחול לבן ובכך מטה מאוד את תמונת הגושים לטובת גוש נתניהו. אם באותה נשימה מספר הבוחרים הערבים היה נשאר זהה לזה של 2020 (כאן השארתי את מספר הקולות של רע”מ זהה ואת כל השאר נתתי למשותפת תחת ההנחה, השגויה, שהבוחרים הערבים מצביעים רק לרע”מ ולמשותפת), לליכוד היו 35 מנדטים, למשותפת היו 10 מנדטים וכל אלה על חשבון יש עתיד (2 מנדטים), הציונות הדתית, ש”ס, יהדות התורה, ישראל ביתנו, תקווה חדשה, מרצ וכחול לבן. אם מספר הבוחרים הערבים היה נשאר זהה לפעם קודמת ולא היו מתווספים 300 אלף ליכודניקים (תחת אותן הנחות), הרשימה המשותפת היתה עולה ל-11 מנדטים על חשבון הליכוד, ש”ס, ישראל ביתנו, מרצ וכחול לבן.

על הרשימות הערביות נרשמה ביקורת רבה (ומוצדקת, לטעמי) על סירובן לחתום הסכם עודפים. עם זאת, נציגי שתי הרשימות יכולים לנשום לרווחה מבחינה זו: הסכם בין הרשימות ודעם+עם לא היה משנה את חלוקת המנדטים.

ולסיום, אי אפשר בלי להתייחס למפלגת הכלכלית החדשה. היו טענות נגד זליכה על פגיעה בגוש השינוי (אליו הוא שייך, לטענתו) בכך ששרף קולות. אם מניחים שכל מצביעי הכלכלית החדשה היו מצביעים ליש עתיד (כדוגמה, אבל באותה מידה ניתן כנראה לתת את הקולות לכל רשימה בגוש המתאים), יש עתיד היתה מקבלת מנדט נוסף על חשבון ש”ס. אם ההנחה שכל מצביעי הכלכלית החדשה היו מצביעים לגוש מתנגדי נתניהו, הביקורת עליו נראית מוצדקת.

ומה היה קורה אם לא היה אחוז חסימה כלל? במקרה זה, ירון זליכה היה נכנס לכנסת על חשבון אוריאל בוסו, המועמד התשיעי ברשימת ש”ס. החלק המעניין כאן הוא שבמקרה זה זליכה היה נכנס אך ורק בזכות הסכם העודפים עם כחול לבן. ללא הסכם עודפים זה, זליכה היה נשאר בחוץ גם ללא אחוז חסימה. הגיוני מאוד בהתחשב בכך שמפלגת הכלכלית החדשה קיבלה 0.79% מהקולות שהם פחות מ-1/120 מהקולות. הדוגמה הזאת ממחישה עד כמה הסכמי העודפים יכולים להיות חשובים, במיוחד במצב הנוכחי בו כל מנדט יכול להכריע את זהות הממשלה והעומד בראשה.

בשבוע הבא תושבע הכנסת ה-24 וכמה שבועות לאחר מכן תתכנס ועדת הבחירות לכנסת ה-25 לישיבתה הראשונה. כולי תקווה שהפעם היא תאריך ימים ותוכל לעבוד בנחת. אם זה יקרה, אולי בפעם הבאה שנצביע כבר נזכה לעשות זאת בקופסאות פלסטיק שקופות.

היום הודיע יאיר לפיד שהוא מוכן לעימות מול נתניהו. בתגובה לכך, מפלגת תקווה חדשה פרסמה הודעה על כך שהיא דורשת שכל עימות יכלול את כל המועמדים לראשות הממשלה, כולל גדעון סער ונפתלי בנט. במידת הצורך, כך נאמר, המפלגה תפנה לוועדת הבחירות המרכזית על מנת לאכוף זאת.

בחודשים האחרונים התקשורת מפמפמת ללא הפסקה את ריצתם של בנימין נתניהו, יאיר לפיד, גדעון סער ונפתלי בנט לראשות הממשלה. בכך היא מועלת בתפקידה ומשקרת לצופים על בסיס קבוע. הבחירות בישראל אינן לממשלה, אלא לכנסת. האותיות על פתקי ההצבעה מייצגות רשימת מועמדים ולא מועמד ספציפי. המערכת אמנם הפכה למאוד אישית בשנים האחרונות, אבל שיטת הבחירות היא עדיין כזו שבה בוחרים רשימת מועמדים ולא מועמד אחד.

לאחר הבחירות, קובע חוק יסוד: הממשלה שהנשיא יטיל על אחד מחברי הכנסת שיסכימו לכך את הרכבת הממשלה. לא חבר כנסת בראש רשימה, לא חבר כנסת שהצהיר על כך בתקשורת ולא חבר הכנסת עם מירב הממליצים. התנאי היחיד שנדרש מהנשיא לצורך הטלת המנדט הוא הסכמת חבר הכנסת. ההצהרות של המועמדים או לחילופין הכיתוב על פתקי ההצבעה לא משנה כלל. אם הנשיא יחליט להטיל את הרכבת הממשלה על יריב לוין (מקום חמישי ברשימת הליכוד) ולוין יסכים לכך, הוא יחזיק את המנדט להרכבת הממשלה.

מכאן, הדרישה של מפלגת תקווה חדשה חסרת ביסוס לחלוטין. לפי ההיגיון הזה, יש להזמין את כל המועמדים לכנסת מטעם כל הרשימות מכיוון שכולם מועמדים לראשות הממשלה. אם אכן תהיה עתירה לוועדת הבחירות, השופט פוגלמן אמור לזרוק אותה מכל המדרגות. אין שום אזכור בחוק לכותרת “מועמד לראשות הממשלה”. ניתן להגיד שהעימות הוא כמו ראיון גדול לשני העומדים בראשות הרשימות שעתידות להכניס את מירב הנציגים לכנסת הבאה. הגיע הזמן שהתקשורת תעשה את עבודתה ותבהיר לציבור את משמעות ההצהרות של מועמדים על ריצתם לראשות הממשלה – תואר עצמי חסר משמעות.

העיתונאי ישראל פריי צייץ בטוויטר שיש “סיכוי אחד למנוע את כניסת התועבה לכנסת. אחוז הצבעה בשמיים. שימו אפילו פתק לבן, רק צאו להצביע”.

יש סיכוי אחד למנוע את כניסת התועבה לכנסת. אחוז הצבעה בשמים. שימו אפילו פתק לבן, רק .צאו להצביע. אחרת זה עליכם.

— ישראל פריי (@freyisrael1) 12 בפברואר 2021

פריי טועה כאן בטעות קשה מאוד (הוא תיקן בעקבות תגובות שקיבל, אבל הציוץ נשאר ועדיין עלול להטעות). פתק לבן לא משפיע על מספר הקולות הדרוש למעבר אחוז החסימה מכיוון שאינו פתק כשר. פריי טען בתגובות שהוא כן, אבל מספר אנשים שקראו את חוק הבחירות (או עבדו כמזכירים או חברי ועדת קלפי) דאגו להעמיד אותו על טעותו.

מטרת הפתקים הריקים היא לכתוב את אותיות הרשימה אם נגמרו פתקי הרשימה שהבוחר רוצה להצביע לה ובכך לשמור על החשאיות. האלטרנטיבה, בה הבוחר מודיע לוועדת הקלפי “נגמרו הפתקים של מפלגה א'”, פוגמת בחשאיות (לא לחלוטין, מכיוון שכל עוד הבוחר מכניס את הפתק למעטפה לבד ומאחורי הפרגוד, לא ניתן לדעת בוודאות למי הצביע).

מה קורה כאשר ועדת הקלפי נתקלת בפתק לבן ריק? חברי הוועדה מסמנים קו בגיליון הקולות הפסולים ועוברים למעטפה הבאה. אין ספירה רשמית של הפתקים הריקים ברמה הארצית והם לא נחשבים לקביעת מספר הקולות הדרוש למעבר אחוז החסימה מכיוון שהמספר הזה נקבע על סמך הקולות הכשרים בלבד. מבחינת קביעת תוצאות ההצבעה, פתק לבן ריק (או כל קול פסול אחר, כמו שני פתקים שונים, ארבעה פתקים זהים ומעלה, פתק מקושקש או מעטפה ריקה או פסולה בדרך אחרת) משפיע כמו לשבת בבית. לכן הקריאה של פריי להצביע בפתק לבן סותרת את קריאתו “רק צאו להצביע”.

על מה כן משפיע מי שמכניס למעטפה פתק ריק? על אחוז ההצבעה בלבד. זה נתון נחמד מבחינה סטטיסטית והיסטורית, אבל חסר משמעות בקביעת תוצאות הבחירות. התוצאות נקבעות על סמך הקולות הכשרים, לא סך כל הפתקים והמעטפות שהוטלו לקלפיות.

מי שרוצה להצביע כדי להעלות את מספר הקולות הכשרים (ולהקשות על רשימות לעבור את אחוז החסימה) אך לא להשפיע על חלוקת המנדטים צריך להצביע לרשימה שלא תעבור את אחוז החסימה בוודאות מאוד גבוהה. יש כרגע 39 רשימות מתמודדות. לפי סקרים שהתבצעו לאחרונה, הכנסת הבאה תכלול נציגים מכ-12 רשימות, כך שדי ברור מיהן אותן רשימות שלא יעברו את אחוז החסימה בוודאות גבוהה.

אם נסכם, הצבעה בפתק ריק (או קול פסול אחר) משפיעה על אחוז ההצבעה בלבד, אך לא על התוצאות. הצבעה לרשימה שלא עוברת את אחוז החסימה בסבירות גבוהה משפיעה על מספר הקולות הכשרים ובכך על מספר הקולות הדרוש למעבר אחוז החסימה. הצבעה לרשימה גבולית מבחינת אחוז החסימה היא הימור, אבל הימור שיכול ליצור השפעה דרסטית על התוצאות (ההבדל בין אפס לארבעה מנדטים. כמעט בלתי אפשרי להיכנס לכנסת עם שלושה מנדטים בלבד תחת אחוז החסימה הנוכחי). הצבעה לרשימה שעוברת את אחוז החסימה בוודאות גבוהה משפיעה גם על מספר הקולות הכשרים (ומקשה על רשימות גבוליות לעבור) וגם עשויה להשפיע על חלוקת המנדטים. כל הצבעה שמהווה קול כשר משפיעה כמובן גם על אחוז ההצבעה.

יתרונה הגדול של השיטה היחסית הנהוגה בישראל הוא היכולת (המוגבלת מעט, אבל בהחלט קיימת) להימנע מהצבעה אסטרטגית. מי שרוצה רק להקשות על רשימה גבולית כלשהי לעבור את אחוז החסימה (ולא אכפת לו האם ישפיע על חלוקת המנדטים) צריך לבחור ברשימה הקרובה ביותר לעמדותיו, ובלבד שקולו יהיה כשר. פתק ריק עובד נגד הרעיון הזה.

היום בצהריים התבשרנו על ידי הכתבים הפוליטיים על כך ש”ימינה” ו”תקווה חדשה” חתמו על הסכם עודפים ביניהן. ההודעה נמסרה כלשונה כהודעה משותפת של המפלגות ומיד לאחר מכן החלו הפרשנויות הפוליטיות של המהלך.

עם זאת, מי שדיבר על החתימה הזו שכח דבר אחד: לא מדובר בחתימת הסכם עודפים, אלא הסכמה לחתימה עתידית על הסכם עודפים. הגשת הרשימות תסתיים בעוד 31 ימים ורק לאחר אישורן יוכלו נציגי באי כוח הרשימות לחתום על הסכמי עודפים. עד אז, אף אחד לא יכול לחתום על הסכם.

לפני כמה דקות יצאה הודעה נוספת, הפעם מטעם יש עתיד וישראל ביתנו, המודיעה שהושגה הסכמה לחתימת הסכם כזה לבחירות הקרובות. ההודעה הזו אכן הגיונית, אך בערוץ 12 טרחו לקלקל אותה באפליקציית N12 וכתבו “גם לפיד וליברמן חתמו על הסכם עודפים”. עד שההודעה לעיתונות יוצאת כמו שצריך, הורסים אותה בתקשורת. אם כך נראית התחלת מערכת הבחירות, הולכת להיות לבלוג הזה הרבה עבודה.

אחרי שדיברו באפריל על תרחיש של בחירות בספטמבר, עוברים לדבר עכשיו על תרחיש של בחירות בנובמבר. הפעם, עם הרבה יותר ידע על הקורונה וחשש ממשי מערבוב של קורונה ושפעת בחורף, תוהים בוועדת הבחירות איך מתכוננים לאירוע כזה.

בחדשות 12 העלו אתמול את התהיות האלה והציגו תוך כדי את התמונות של פתיחת קלפיות הקורונה שנעשתה על ידי צוותים בחליפות קורונה מלאות. דפנה ליאל שהציגה את הסוגיה שאלה מי בכלל יסכים לעבוד שם, האם יצטרכו להעלות שכר ומה יעשו עם כל המבודדים.

ראשית, אנחנו תיכף באוגוסט, אז הידע שלנו על קורונה גדול בהרבה מזה שהיה במרץ. אנחנו יודעים שמסכות ושהיה באוויר הפתוח מאוד יעילות בהפחתת ההדבקה. מכאן, יתכן שהפתרון למבודדים הוא לא קלפיות מיוחדות (כי הן יוסיפו כמאה אלף מעטפות כפולות, לפחות לפי המספרים כרגע) אלא קלפיות באוהלים באוויר הפתוח, בדומה לקלפיות הקורונה שהיו במרץ. לא קלפיות מיוחדות, אלא כל הקלפיות. אופציה נוספת היא לדרוש חלונות פתוחים ובלי מזגן, דרישה שיכולה להיות סבירה לנובמבר.

כדי לוודא שאין הדבקה, שוטרים יצטרכו לוודא חבישת מסכה עוד לפני הכניסה לאיזור הקלפי וסדרנים יצטרכו לוודא חיטוי וייבוש ידיים לפני כל כניסה לחדר ההצבעה. לעובדי הקלפי יהיה נוזל חיטוי וכפפות למגע בתעודות הזהות. מכיוון שהדבקה דורשת שהיה ממושכת ליד אדם חולה, הסיכון לעובדי הקלפיות והמצביעים די נמוך (גם מבחינת כניסה לבידוד). כל מצביע יקבל כפפות שאיתן בלבד יגע במעטפה ובפתקים ויתבקש להימנע ממגע בפנים. כך תימנע הדבקה דרך פתקי ההצבעה (שמהווים סיכון נמוך מאוד).

בספירת הקולות לא יהיה צורך בחליפת קורונה וכפפות. מכשיר חיטוי פשוט ומבוסס אדים יעשה עבודה טובה מאוד. הדבקה בקורונה דרך נייר היא מאוד נדירה. אם המעטפות והפתקים יחוטאו באמצעות מכשיר כזה במהלך היום ולפני הספירה, לסופרי הקולות אין ממה לחשוש. החשש היחיד של עובדי הקלפיות ועובדי ועדות הקליטה צריך להיות זה מזה. הם יאלצו לחבוש מסכות לאורך כל היום על מנת לשמור על חבריהם לקלפי.

כמו שציינתי בעבר, העיכוב בהליכי ההצבעה אמור לגרום לכך שיהיו יותר קלפיות (ולא הארכת זמני ההצבעה או פיצולה לימים). עם זאת, הידע שלנו כרגע לגבי קורונה מאפשר לנו לערוך בחירות לכנסת בצורה בטוחה לעוסקים במלאכה תוך שמירה על הדבקה מינימלית. בעיות הלוגיסטיקה העיקריות יהיו מציאת מזכירים (בעיה שצפויה להחריף בעקבות החשש מהקורונה), מציאת מקומות קלפי נוספים, הקמת אוהלים ומציאת תקציב במקרה שאכן נלך לבחירות בנובמבר.

בפוסט הקודם עלו תגובות המייחלות להגעתן של בחירות דיגיטליות שיפתרו את כל בעיותינו. אין זיופים, אין הסטות, לא צריך לחכות שלושה ימים לתוצאות האמת. סוגרים את הקלפיות בעשר בלילה וחמש דקות לאחר מכן יקריא יו”ר ועדת הבחירות את התוצאות. קל, פשוט וידידותי לסביבה.

בעולם אידיאלי זה היה מצוין, אבל אנחנו לא חיים בעולם כזה. כידוע לכל מי שכל מי שקורא את עיתוני ואתרי החדשות בזמן בחירות, במהלך יום הבחירות מתקבלות אינספור תלונות על תקלות וניסיונות זיוף, חלקן לגיטימיות וחלקן אף מגיעות לחקירות משטרה. ישנם יותר מדי גורמים שיש להם אינטרס בהטיית התוצאות לכיוון מסוים ולכן יש לבצע מאמץ אקטיבי על מנת שתהליך הבחירות יהיה נקי.

אחד המאמצים, למשל, הוא עיקרון הריתוק לקלפי שמחייב אותנו להצביע בקלפי בה אנחנו רשומים ולא איפה שבמקרה נוח לנו באותו יום. בעולם אידיאלי אפשר לסמוך על כל אדם שיצביע פעם אחת. בעולם האמיתי ישנם רמאים המנסים להצביע כמה פעמים. מאמץ נוסף כאן הוא הצורך להזדהות. כמו הריתוק לקלפי, גם על זיהוי המצביעים היה ניתן לוותר בעולם מושלם, אבל הוא כנראה ישאר איתנו עוד זמן רב.

ברור שהתהליך הנוכחי לא מושלם, אבל כשרוצים להפוך את התהליך לדיגיטלי צריך לשאול האם לא פותחים פתח לפרצה גדולה יותר, כזו שעלולה להשפיע הרבה יותר. בינתיים נראה שהתשובה היא כן. בשיטה הנוכחית, ניסיונות הרמאות מתמקדים בקלפי אחת, מקומית. ועדת קלפי מושחתת לא יכולה להשפיע על תוצאות של קלפיות שכנות, כך שהנזק מוגבל (וישנה הנחה שזיופים של ועדות קלפי מושחתות מקזזים זה את זה, כך שבממוצע הם מתבטלים). הדרך היחידה להשפיע בקנה מידה גדול יותר היא שחיתות ברמת הוועדות האזוריות או הוועדה המרכזית (וגם שם נדרשת התעלמות של המון אנשים כדי שמהלך כזה יעבור מבלי שאיש ישים לב). עד עכשיו לא שמעתי על מקרים כאלה, כך שניתן להניח שהוועדה המרכזית ושלוחותיה נקיות.

בהליך דיגיטלי ניתן להשפיע על כל הקלפיות בו זמנית על ידי “טיפול” בקוד המחשב המריץ אותן. ישנן דרכים להסתיר את אותה רמאות כך שכמעט בלתי אפשרי למצוא אותה, כפי שמסביר פרופ’ אור דונקלמן מאוניברסיטת חיפה. כרגע אין דרך לאבטח בחירות כאלה וגוף עם מספיק משאבים יוכל בסופו של דבר להתערב בהן מבלי שישימו לב.

על דבריו של פרופ’ דונקלמן אוסיף נקודה משלי: אני לא מכיר תהליך ממוחשב המאפשר בו זמנית שמירה על חשאיות ווידוא של הספירה. החשאיות אומרת שלאף אחד אין דרך לוודא את הצבעתי (אני תמיד יכול לשקר מבלי להיתפס). וידוא הליך הספירה אומר שאני יכול לדעת שהקול שלי נספר. ישנן הצעות למערכת שנותנת לכל מצביע “קבלה” עם קוד המאפשר לו לראות כיצד המחשב ספר את ההצבעה שלו. זו הפרה בוטה של חשאיות מכיוון שניתן להכריח מצביעים לחשוף את הצבעתם בפני אדם המאיים עליהם. בשיטת הפתקים עקרון החשאיות ברור וניתן לוודא את הספירה על ידי שהיה בחדר הקלפי בזמן הספירה (משקיף). אמנם אדם לא יכול לוודא שספרו את הקול הספציפי שלו כמו שצריך, אבל כן יכול לוודא שכל הקולות נספרו כמו שצריך ולהסיק שגם שלו נספר נכון.

ולסיום, אחת הטענות שעולות בנושא הפחד מדיגיטציה היא שאנחנו לא מפחדים מאינטראקציה דיגיטלית עם הבנק, למרות ששם נמצא מידע הרבה יותר רגיש. הסיבה לכך היא שאינטראקציה עם הבנק לא דורשת חשאיות. כמובן שנדרשת חשאיות בין חשבון הבנק שלי ללקוחות אחרים, אבל ביני לבין הבנק אין שום חשאיות. כשאני מפקיד כסף בבנק, גם הבנק וגם אני יודעים בדיוק כמה הכנסתי. חשאיות במובן הזה תהיה דומה למצב בו כל אדם מפקיד סכום מזומן כלשהו במעטפה לתוך תיבה ולבסוף הבנק פותח את התיבה ומחשב את הסכום הכולל. במצב כזה ישנה חשאיות – אי אפשר לדעת כמה כל אדם הכניס לתיבה, אבל ברור לכולם שאין בנק שיכול לעבוד כך. היעדר הדרישה לחשאיות מאפשר לבנק לעבוד בצורה בטוחה בעולם הדיגיטלי.

כל עוד לא ימצא פתרון לסתירה בין החשאיות לווידוא הספירה, קשה לי לראות מערכת הצבעה דיגיטלית בטוחה שתיכנס לחיינו בקרוב. כנראה גם את הבחירות לכנסת ה-30 נקיים בהצבעה ידנית עם פתקים, אבל עם אמצעי ההגנה של ועדת הבחירות המרכזית שסוגרת לאט לאט את הפרצות (ובמיוחד את הקשה מכולן, ועדת קלפי מושחתת), נוכל לדעת שהתוצאות מייצגות באופן הטוב ביותר את ההצבעה.

אנחנו מתקרבים לסיום מערכת הבחירות עם הסקרים האחרונים המותרים לפי חוק (מותר לפרסם סקרים חדשים עד שבע בערב ביום שישי שלפני פתיחת הקלפיות. עריכה בעקבות מכתבו של השופט הנדל – עד 23:59). הסקר התורן הוא זה של דיירקט פולס בהנהלת שלמה פילבר. הוא נותן לגוש הימין 59 מנדטים, לגוש השמאל 55 ולליברמן 6. מאוד תואם את סקרי הטלוויזיה, אבל מתחבאות שם כמה פנינים שרומזות אולי שזה סקר מוטה או “מטעם”, גם אם לא באופן רשמי.

העניין הראשון הוא הפיל שבחדר – הקשר בין פילבר לנתניהו הוא לא סוד. רק עצם קיום הקשר הזה אמור להטיל צל כבד על כל סקר מנדטים שיוצא מהחברה הזאת, גם אם נעשה על ידי מיטב הסטטיסטיקאים. כאשר כל מנדט חשוב, אפשר “להנדס” תוצאות בצורה שתהיה לגיטימית סטטיסטית ולא תעורר חשד כי מנדטים חייבים להיות במספרים שלמים.

העניין השני קצת יותר עדין והוא התוצאה של עוצמה יהודית. בחוק קיים סף של 1% מהקולות הדרוש על מנת לקבל יחידה אחת של מימון מפלגות (שגדולה הפעם ב-30%). לבן גביר ברור כמו לכולם שהוא לא יתקרב לאחוז החסימה, אבל הכסף הזה די חשוב למפלגה עם בסיס תומכים קטן ובלי מושבים בכנסת. התוצאה המוצגת כאן, 0.96%, מדוייקת באופן מפתיע. בסקר השתתפו כ-3,000 אנשים, כלומר ארבע עשיריות האחוז האלה הן, במקרה הטוב, אדם אחד ובמקרה הפחות טוב מניפולציה של “דיוק יתר” (בדומה למחקרים הנותנים שגיאה ברמת דיוק הגבוהה מזו של מכשיר המדידה) שנועדה לאותת למצביעי הימין ולמצביעי עוצמה במיוחד שכדאי להם לוותר. לא ברור כל כך על סמך אילו הבטחות בן גביר יוכל לפרוש כרגע. אם יתמודד, יש לו סיכוי להגיע לאחוז אחד. אם לא, יוותר בוודאות על יחידת המימון הזו.

ולבסוף, נשאלת השאלה הגדולה: האם זה משנה? שמעון ריקלין, למשל, כבר חגג את העובדה שאם עוצמה יהודית תפרוש, לימין יהיו 61 מנדטים. ובכן, ריקלין טועה. המנדטים של הקולות שלא עברו את אחוז החסימה מתחלקים באופן פרופורציוני בין כל המפלגות והגושים, כלומר אם אחוז החסימה היה אפס, היו ככל הנראה 60 מנדטים לימין. זו בדיוק אותה תוצאה שהיתה מתקבלת אם עוצמה היתה פורשת וכל מצביעיה היו עוברים לגוש הימין. עם זאת, כמו שכבר הערכתי כאן והעריכו לפני, מצביעי עוצמה נוטים להיות מאוד אידיאולוגיים, כלומר פרישת עוצמה מהבחירות תגרום לחלקם להישאר בבית. יתכן שיגיעו מספיק בשביל 60 ויתכן שלא, אבל לפי הסקר הזה בלבד לא יתכנו 61 מנדטים לימין ללא מעבר של מנדט נוסף משמאל לימין.

הסטנדרטים בויינט, כך נראה, נמוכים למדי גם עבור פרופסורים לתקשורת. מסתבר שאין צורך להבין בפרטים הטכניים אלא רק “בתמונה הגדולה” וככה זה נראה. פרופ’ גדי וימן הצליח לטעות בכמה פרטים. ראשית, משך הזמן שמקבלת כל מפלגה (שבע דקות פלוס שתיים על כל מנדט בכנסת היוצאת) ובמשכם הכולל של השידורים (יש 65 דקות רק ביום הראשון והאחרון, לרוב זה חצי שעה).

יתכן מאוד שפרופ’ וימן הוא אחד הבודדים שצופה בתשדירים כל יום, אבל הצופים האחרים הם לא בהכרח חוקרי תקשורת אומללים, אלא גם בלוגרים בנושא הבחירות. זמני השידור אכן יקרים, אבל ההפקה של התשדירים לא יקרה מדי. המפלגות הגדולות משתמשות בסרטוני הוידאו שמופצים ברשתות החברתיות ובמפלגות הקטנות מושיבים את המועמדים על כיסא או מול עץ בפארק, מצלמים ועורכים בגסות.

נראה שאין חולק על כך שתשדירי הבחירות האלה מיותרים, אבל המחדל האמיתי של התשדירים האלה הוא מה שנמצא בסופם. אגע בזה בפוסט אחר.